הסיפור שלי

כשבנותיי היו קטנות חשבתי שאנחנו אוכלים אוכל בריא, אבל רק חשבתי. כל השנים בהולנד סבלתי מאנמיה, כאבים בקיבה, דלקות בשתן וכמובן כאב נוראי באגן בצד אחד, לדעתי זה היה גאוט, או דלקת פרקים, זה טופל על ידי פיזיותרפיה וכדורים נגד כאבים, וכשחזרתי לארץ, על ידי זריקות וולטרן. הכאבים באגן היו אחד הדברים הקשים שחוויתי בחיים.

‏כשפרצה מחלה הפרה משוגעת באירופה בשנות ה-90 הפסקתי לאכול בשר כי לא רציתי לקחת חלק בפשעים הנוראיים של תעשיית הבשר שנחשפתי אליה בטלוויזיה ההולנדית. כשחזרתי ארצה נחשפתי לתעשיית העוף, הביצים, החלב והדגים דרך הפייסבוק, ואז הפסקתי לאכול כל דבר מן החי. החמלה לבעלי החיים הצילה אותי. תוך שנה וחצי נעלמו כל המחלות שסבלתי מהן, דלקת בשתן אנמיה והכולסטרול ירד. בתי הקטנה סבלה מקשיי נשימה ובהולנד טופלה על ידי תרגילי נשימה שלא עזרו כלל. כשחזרנו לארץ, רופא ילדים המליץ להפסיק לצרוך מוצרי חלב למשך שבועיים, ותוך שבועיים הכל עבר. הילדה יכלה לנשום בצורה נורמלית בגיל 13.

היום בעקבות לימודי הבריאות הטבעית אני יודעת שהייתה כאן הרעלה עצמית, אוטוטוקסמיה, והרבה חומציות שתן. אנחנו מדכאים את הסימפטומים עם תרופות והרעלים נשארים בתוך הגוף. יש מגוון רחב של גורמים שיכולים להדליק לנו נורת אזהרה, חלקם נפשיים וחלקם פיזיים:

נפשיים זה למשל: סטרס, דיכאון, חרדה, עצב, כס.

פיזיים זה האוכל הלא טוב, האוויר הלא נקי שאנו נושמים, החומרים הכימיים כמו שמפו, מרכך, סבון, בושם, חומרי ניקוי.